למצוא משפחה בג'ונגל
שמי עומר, ואני מדריך טיולים בפנמה. אבל זה רק התואר - אני מאמין שמה שאני באמת עושה זה לחבר אנשים: לטבע, לתרבות וזה לזה. אחד הקשרים המשמעותיים ביותר שיצרתי מאז שהגעתי למדינה הזו הוא עם קהילת אמברה בפארארה פורו. מה שהתחיל כביקור תיירותי הפך לחברות אישית עמוקה - משהו יותר כמו משפחה שנייה. זהו הסיפור על איך נוצר הקשר הזה, ולמה הוא כל כך חשוב לי.
הביקור הראשון – 2009
הפעם הראשונה שביקרתי את בני האמברה הייתה בשנת 2009. אז הייתי רק תייר, חקרתי את פנמה כמו כל אחד אחר - סקרן, להוט, וללא שום הבנה אמיתית של מה שאני נכנס אליו. הנסיעה בסירה במעלה הנהר, הצמחייה השופעת של הג'ונגל והחיוכים המסבירים פנים של תושבי אמברה הותירו עליי רושם עז. אבל לא הבנתי אז עד כמה המפגש הזה יהפוך למשמעותי בחיי.
זה אני, בכפר עם קוף שהוצא להצלה, 2009
מתייר למקומי – 2017
בשנת 2017 עברתי לפנמה לצמיתות. באותה תקופה עזרתי לאחי בעסק שלו, וחיי סבבו יותר סביב עבודה מאשר סביב גילוי. אבל בכל פעם שחברים או משפחה באו לבקר, לקחתי אותם לראות את שבא האמברה בפארארה פורו. חזרתי לא כזר, אלא כמי שהופך אט אט לחלק מהנוף. ההיכרות החלה לגדול.
כל ביקור גילה משהו חדש - לא רק על האמברה, אלא גם עליי. הייתי מרותק לטבעיות שבה הם נעו בעולם, איך חיי היומיום שלהם היו שזורים בטבע, באיזו קלות הם אירחו מבקרים וגרמו להם להרגיש בבית. ובכל זאת, הייתי מבחוץ והסתכלתי פנימה. זה ישתנה בשנת 2023.
אחד מביקורי הראשונים כתושב פנמה, 2017
2023 – שנת החיבור
בשנת 2023 הפכתי רשמית למדריך טיולים. זו הייתה החלטה שצמחה בתוכי כבר זמן מה - כמיהה לחלוק את היופי והנשמה של פנמה עם אחרים. ואז הביקורים שלי בפארארה פורו הפכו תכופים יותר. לא באתי כל כמה חודשים; באתי כל שבוע.
ואז הכל השתנה.
כשמבקרים מישהו לעתים קרובות מספיק, החומות מתחילות ליפול. מלהיות אורח, עוברים לחבר. אנשי אמברה של פארארה פורו החלו להיפתח אליי בדרכים שהלכו מעבר לאירוח. הם קיבלו אותי בברכה לבתיהם, למטבחיהם, לסיפוריהם. הם שאלו על חיי, על המסורות שלי, על התרבות שלי - ואני שאלתי על שלהם. החלפנו לא רק מילים, אלא גם משמעות.
למרות שאנחנו מגיעים מרקעים שונים לחלוטין - מדינות שונות, דתות שונות, אורחות חיים שונים - הרגשתי משהו נדיר כשהייתי איתם: הרגשתי שייכות.
מתחילים להכיר את אנשי הכפר, 2023
תחושת השייכות
קשה להסביר בדיוק מה זה. אולי זה האוכל, טרי ומוכן באהבה. אולי זו הדרך שבה הם מסתכלים לך בעיניים כשהם מדברים. אולי אלה הסיפורים שהם מספרים, שעברו מדור לדור. או אולי זה הג'ונגל עצמו - האופן שבו האוויר מרגיש כבד אך נעים, האופן שבו הנהר נשמע כשהוא מתפתל ליד הכפר, האופן שבו הזמן כאילו עוצר מלכת כשאתה שם.
כשאני בפארארה פורו, אני לא מרגיש כמו מבקר. אני מרגיש כאילו הגעתי למקום משמעותי. מקום אמיתי. לג'ונגל יש קסם משלו. הוא מקסים אותי, מרגיע אותי, ממלא אותי במשהו שקשה למצוא במקום אחר. זה יכול להיות הצבעים - ירוק עמוק, חום אדמתי, התפרצויות של פרחים טרופיים. זה יכול להיות הצלילים - ציפורים קוראות, רשרוש עלים, מים מטפטפים על סלעים. או שזה יכול להיות משהו מעבר לכך - האופן שבו אנשים חיים בלי שום דבר מלאכותי, בלי שום דבר מוגזם, רק בקצב הטבע.
הטבע הוא המצפן שלהם. הוא אומר להם מתי לשתול ומתי לקצור. הוא מאכיל אותם, נותן להם מחסה, מרפא אותם. הוא לא רק מקיף את חייהם - זה החיים שלהם. וכשאני שם, אני מרגיש בטוח. אני מרגיש מקורקע. אני מרגיש בבית.
ובכל זאת... זה לא הבית שלי. לא מלידה, לא מתרבות. אבל הם גורמים לי להרגיש ככה. הם מקבלים אותי כמו שאני, וזה משהו שקשה לתאר במילים.
מרגיש בבית עם אייל, 2024
למה אני מדריך טיולים לפארארה פורו
כמדריך טיולים, אני מביא אנשים לפגוש את בני האמברה לא רק כדי להראות להם "קהילה מקומית", אלא כדי לתת להם הזדמנות להתחבר, כמו שעשיתי. אני אומר לאורחים שלי: היו פתוחים. הקשיבו. טעמו את האוכל. שאלו שאלות. שחררו את ההנחות שלכם. מה שתגלו הוא לא רק ביקור תרבותי - הוא ביקור אנושי. תעזבו עם משהו שלא היה לכם קודם.
אני אסיר תודה על דברים רבים בחיי. אבל הקשר שיצרתי עם אנשי אמברה הוא משהו קדוש. הוא מזכיר לי שגם בעולם של הבדלים, עדיין יש מקום לחברות, לסקרנות, לשייכות.
אז אם אי פעם תמצאו את עצמכם בפנמה, ואתם מוכנים לא רק לראות אלא גם להרגיש , בואו איתי. בואו נשוט בסירה במעלה הנהר. בואו ניכנס לג'ונגל. בואו נפגוש את האמברה של פארארה פורו - לא כתיירים, אלא כאורחים של קהילה שאולי פשוט תרגיש כמו בית.
אם אתם רוצים לחוות את הג'ונגל מבפנים, צרו איתי קשר!
ריקו.
